הוצאות רכב לעצמאי, שני חישובים נפרדים

רכב הוא ההוצאה שהכי הרבה עצמאים טועים בה, ולא בגלל השיעורים. הטעות היא להניח שיש מספר אחד. יש שניים: אחד למס הכנסה ואחד למע״מ, הם מחושבים על בסיסים שונים, ושניהם חלים על אותה חשבונית דלק.

הצד של מס הכנסה

הוצאות אחזקת רכב, כלומר דלק, ביטוח, טיפולים, תיקונים, אגרות ודמי ליסינג או שכירות, מוכרות בשיעור חלקי אצל מי שהרכב שלו משמש גם לשימוש פרטי. אצל רוב העצמאים מדובר בכ-45% מסך ההוצאה.

השיעור הזה קבוע בחקיקה. הוא לא נתון לשיקול דעת, ואי אפשר להעלות אותו בטענה שנוסעים הרבה לעבודה. מי שנוסע מעט לא יכול להוריד אותו כדי "להיות בטוח", ומי שנוסע הרבה לא יכול להעלות אותו.

הפירוט לפי קטגוריה, לצד יתר ההוצאות של העסק, נמצא במדריך ההוצאות המוכרות, ואת החישוב אפשר לעשות במחשבון ההוצאות המוכרות.

רכב תפעולי, וכמה נדיר הוא באמת

רכב שמשמש אך ורק את העסק ואינו זמין לשימוש פרטי נמצא בקטגוריה אחרת, עם הכרה גבוהה בהרבה.

בפועל הסיווג הזה נדיר אצל עצמאים ודורש הוכחה ממשית. רכב שנשאר בעסק בסוף היום, שלא נוסעים בו הביתה, ושאין לו שימוש משפחתי. עצמאי שנוסע ברכב הפרטי שלו לפגישות ומחליט שזה הופך אותו לתפעולי בונה חשיפה לביקורת.

הצד של מע״מ

כאן הכללים שונים לגמרי, והם מתפצלים לשניים.

רכישת רכב פרטי. מס התשומות על רכישת רכב פרטי אינו ניתן לניכוי. לא באופן חלקי, לא בשני שלישים. זה כלל גורף שנועד למנוע רכישת רכב משפחתי דרך העסק.

הוצאות שוטפות. דלק, ביטוח וטיפולים נכנסים לכללי התשומות המעורבות של תקנה 18 לתקנות מע״מ: ניכוי לפי היחס בין השימוש העסקי לכלל השימוש. כשהיחס לא נקבע, התקנה קובעת שני שיעורים קבועים, שני שלישים כשעיקר השימוש עסקי ורבע כשעיקר השימוש אינו עסקי.

הרחבה על כללי הניכוי, כולל חלון שישה החודשים והתנאים לחשבונית תקינה, נמצאת במדריך מס תשומות.

רכב מסחרי

רכב שמסווג כמסחרי לפי ההגדרות בתקנות אינו נופל תחת האיסור על ניכוי תשומות ברכישה. זה הבדל משמעותי מאוד בסכומים.

הנקודה הקריטית: הסיווג הוא מה שקובע, לא השימוש בפועל. רכב פרטי שמשמש רק להובלות אינו הופך למסחרי, ורכב מסחרי שנוסעים בו למכולת נשאר מסחרי. לפני רכישה שווה לוודא את הסיווג המדויק ולא להסתמך על השם המסחרי של הדגם.

ליסינג מול בעלות

בליסינג תפעולי אין רכישת רכב, ולכן אין את שאלת ניכוי התשומות ברכישה. דמי הליסינג הם הוצאת אחזקה שוטפת, ונכנסים לאותם כללים של שאר הוצאות הרכב, בשני החישובים.

בליסינג מימוני או ברכישה בבעלות התמונה שונה, ונכנס גם פחת. ההבדל בין המסלולים אינו רק תזרימי, והוא נקבע מול רואה חשבון לפי היקף הנסועה ואופי העסק.

אופנוע וקטנוע

אופנוע נכנס לאותה משפחת כללים, והסיווג שלו בתקנות הוא מה שקובע אם מס התשומות ברכישה ניתן לניכוי. זו נקודה שמשתנה לפי סוג כלי הרכב, ולכן היא שווה בירור ספציפי לפני רכישה, במיוחד למי שמשתמש באופנוע ככלי עבודה יומיומי כמו שליחויות.

מה שווה לתעד

גם כששיעור ההכרה קבוע ולא תלוי בנסועה, תיעוד עוזר בשני מצבים: כשמנסים לבסס סיווג תפעולי, וכשמבקר שואל.

מה ששווה לשמור: כל חשבוניות הדלק והטיפולים, חוזה הליסינג או השכירות, רישיון הרכב עם הסיווג, ויומן נסיעות עסקיות אם הרכב אמור להיחשב תפעולי.

יומן נסיעות עוזר גם להחלטה עסקית פשוטה: לפעמים מתברר שהרכב לא מצדיק את הרישום בספרים בכלל.

המספרים על חשבונית דלק אחת

עצמאי, עוסק מורשה, רכב פרטי שמשמש גם את המשפחה. ההוצאות השנתיות: דלק 14,000 שקלים, ביטוח חובה ומקיף 5,200, טיפולים ותיקונים 4,800, אגרת רישוי 1,600. סך הכול 25,600 שקלים כולל מע״מ, שהם כ-21,695 לפני מע״מ ו-3,905 מע״מ.

במס הכנסה: מוכר כ-45% מההוצאה, כלומר בערך 11,520 שקלים נכנסים כהוצאה מוכרת.

במע״מ: מס התשומות הוא 3,905 שקלים, וממנו נכנסים שני שלישים במקרה שעיקר השימוש עסקי, כלומר כ-2,603 שקלים. אם עיקר השימוש אינו עסקי, נכנס רבע בלבד, כ-976 שקלים.

שני המספרים חיים על אותן חשבוניות בדיוק, ואף אחד מהם לא נגזר מהשני. את הצד של מס הכנסה אפשר לבדוק במחשבון ההוצאות המוכרות.

כשאין רכב על שם העסק

לא כל עסק צריך רכב בספרים, וזה שווה בדיקה לפני שרושמים אחד.

נסיעות מזדמנות. מונית, תחבורה ציבורית או שירות הסעות לפגישה עסקית הן הוצאה עסקית ישירה, בלי כל מנגנון היחסים של הוצאות רכב. חשבונית על הנסיעה, וזהו.

שכירות רכב לימים בודדים. נכנסת לאותם כללי הוצאות אחזקה, אבל היא לפחות ניתנת לשיוך לתקופה ולמטרה, מה שמקל בהסבר.

רכב על שם בן או בת זוג. הוצאות רכב שאינו בבעלות העסק ואינו על שם העוסק הן נקודה שדורשת בירור פרטני מול רואה חשבון, ולא הנחה שמה שמשולם מהחשבון המשותף נכנס לספרים.

עצמאי שנוסע לפגישה אחת בחודש בדרך כלל יוצא נשכר מלרשום נסיעות בודדות ולא לנהל רכב בספרים.

ארבע טעויות יקרות

הראשונה היא לנכות מע״מ מלא על דלק. זו תשומה מעורבת, לא תשומה מלאה.

השנייה היא להניח ששיעור ההכרה במס הכנסה חל גם על המע״מ. שני חישובים, שני בסיסים.

השלישית היא לרשום את רכישת הרכב הפרטי כתשומה. היא לא ניתנת לניכוי, נקודה.

הרביעית היא להסתמך על שם הדגם במקום על הסיווג ברישיון הרכב.

איך סלייט מקפיאה את אחוז ההכרה

בסלייט הוצאת רכב נרשמת בקטגוריה שלה, והמערכת מחשבת בנפרד את החלק המוכר במס הכנסה ואת מס התשומות הניתן לניכוי, לפי אחוזי הקטגוריה. אחוז ההכרה נשמר על ההוצאה עצמה ברגע הרישום, כך ששינוי עתידי בקטגוריה לא משנה רטרואקטיבית הוצאות שכבר נרשמו.

המידע כאן כללי ואינו מהווה ייעוץ מס. סיווג רכב והשלכותיו כדאי לוודא מול רואה חשבון לפני רכישה.

שאלות שחוזרות

כמה מהוצאות הרכב מוכרות לעצמאי?

ברכב פרטי בשימוש מעורב, 45% מהוצאות ההחזקה מוכרות לצורכי מס הכנסה: דלק, ביטוח, טסט, טיפולים, חניה ואגרות.

כמה מע״מ אפשר לנכות על רכב?

ברכב פרטי אפשר לנכות רבע ממס התשומות על הוצאות ההחזקה. על רכישת רכב פרטי אין ניכוי מע״מ כלל, בשונה מרכב מסחרי שעומד בתנאים.

מה זה רכב תפעולי?

רכב שמשמש את העסק בלבד, נשאר בחצריו בסוף יום העבודה ואינו זמין לשימוש פרטי. בפועל זה מצב נדיר, ורשות המסים בוחנת אותו בקפדנות.

ליסינג נחשב אחרת מבעלות?

לא מבחינת אחוז ההכרה. גם בליסינג תפעולי חלים אותם כללים על החלק המוכר, וההבדל הוא חשבונאי ותזרימי ולא מיסויי.

צריך רכב על שם העסק כדי לנכות?

לא. אפשר לנכות את החלק המוכר גם ברכב פרטי שרשום על שם בעל העסק, כל עוד ההוצאות מתועדות והשימוש העסקי אמיתי.

מה עם אופנוע או קטנוע?

כלי דו-גלגלי בקבוצת רישוי מסוימת נהנה מכללים נוחים יותר מרכב פרטי, ולעיתים מהכרה גבוהה יותר. שווה לבדוק את קבוצת הרישוי של הכלי הספציפי.

שיתוף