ב-2 ביולי 2026 קיבלה ועדת הערר לענייני קורונה, חרבות ברזל ועם כלביא, בתחום הנזק העקיף, ערר של חברה שמפיקה כנסים ואירועים ללקוחות עסקיים. רשות המסים קיצצה לחברה את רכיב ההוצאות הקבועות בפיצוי על מלחמת חרבות ברזל, וחישבה אותו לפי ההוצאות שהיו לה בפועל. הוועדה, בהרכב עו״ד ליאת קציר מרגלית ורו״ח ברוך ברוכי, החזירה את החישוב לנוסחה שבחוק.
ההחלטה עלתה בוובינר של משרד רואי החשבון פאהן קנה בספטמבר 2026. רו״ח אילה גל מהמשרד אמרה שהרשות וועדות הערר לא מפרסמות באופן מסודר את ההחלטות על חרבות ברזל, ושזו אחת שכן התפרסמה. לדבריה, הרשות עדיין מבקשת מחלק מהעסקים אסמכתאות ופירוט של ההוצאות הקבועות בתביעות של עם כלביא, והיא מעריכה שהרשות תנסה לעשות את אותו הדבר בתביעות של שאגת הארי.
איך בנויה הנוסחה
במסלול הוצאות מזכות הפיצוי מורכב משני רכיבים, שכר והוצאות קבועות. רכיב ההוצאות הקבועות הוא אחוז מהתשומות, כלומר מההוצאות שהעסק דיווח עליהן למע״מ. האחוז, שנקרא מקדם, עולה ככל שהמחזור ירד יותר: 7% בירידה של 25% עד 40%, ועד 22% בירידה של יותר מ-80%.
החוק מאפשר למנהל לקבוע מקדם אחר אם שוכנע שההוצאות הקבועות של העסק גבוהות או נמוכות ממה שהנוסחה מניחה. בחוק של חרבות ברזל המקדם החדש לא יכול לעלות על פי 1.5 מהמקדם הרגיל. בשאגת הארי, לפי גל ולפי דף המסלול באתר כל זכות, אפשר להגדיל אותו עד פי 2. מי שרוצה להגדיל צריך לשמור אסמכתאות לכל הוצאה.
הקיצוץ, והחשבון של הוועדה
התביעות היו על אוקטובר 2023 ועל נובמבר עד דצמבר 2023. לפי הנוסחה, רכיב ההוצאות הקבועות עמד על 101,155 שקל לכל תקופה. התשומות שהחברה הזינה בתביעה, כ-8.3 מיליון שקל, נראו לרשות גבוהות במיוחד, והיא בדקה את ההוצאות הקבועות לעומק: שכירות, דמי ניהול, ארנונה, חשמל, הנהלת חשבונות, ביטוח ומחשוב. היא הגיעה ל-24,241 שקל לאוקטובר, ולכ-23,000 שקל לתקופה השנייה אחרי הכפלה בשיעור הירידה במחזור.
הוועדה חישבה בעצמה, לפי הדוח הכספי של 2023, הוצאות קבועות של כ-28,300 שקל בחודש. היא הוסיפה 30,000 שקל על העבודה של בעלת החברה בתכנון שלושה אירועים שבוטלו בגלל המלחמה, כי בעסק שמתכנן פרויקטים מראש גם הוצאה כזו נחשבת הוצאה שלא ניתן היה להימנע ממנה. גם אחרי כל זה, הנוסחה נתנה בערך פי 2.6 מההוצאות בפועל.
מתי מותר לסטות מהנוסחה
הוועדה קבעה שהנוסחה היא "דרך המלך". הסמכות לשנות את המקדם פועלת לשני הכיוונים, אבל רק במקרים חריגים, כשהפער בין ההוצאות בפועל לפיצוי לפי הנוסחה משמעותי של ממש. היא הזכירה החלטה קודמת שבה גם פער של פי 3 לא הספיק, והוסיפה שיש לבחון את הפער גם בשקלים, בנוסף ליחס.
נימוק נוסף נוגע לכוונת המחוקק. בדיוני החקיקה הובהר שמקדם של 22% מהתשומות גבוה מההוצאות הקבועות של עסק טיפוסי בישראל. לפי הוועדה, המחוקק בחר מראש בהגדרה רחבה במיוחד, והרשות צריכה להביא את זה בחשבון לפני שהיא מקצצת. החברה תקבל 101,155 שקל לכל תקופה, את היתרה בתוך 30 יום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, ו-5,500 שקל הוצאות.
טענה אחרת של החברה נדחתה. תשלומים של כ-1.44 מיליון שקל לספקים בחו״ל, על שירותים שניתנו שם ובלי חשבונית שהופקה עליהם, לא נכנסים לתשומות שבנוסחה. החלטה מאוקטובר על מלון בטבריה הגיעה לאותו עיקרון מהכיוון ההפוך: הפיצוי נשען על מה שדווח למע״מ, והרשות לא בונה במקומו חישוב משלה.