בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב פסק 775 שקל בלבד לאדם שתבע 38,900 שקל על 31 מיילים שיווקיים שקיבל מעסק קטן. פסק הדין של השופטת קרן שמש (ת״ק 69384-12-25) פורסם ב-31 באוקטובר 2026. העסק הפר את חוק הספאם, ובית המשפט קבע זאת במפורש. הסכום נחתך כי הנמען הודה שלא לחץ על כפתור ההסרה, ואפילו נרשם מחדש לרשימת התפוצה כדי לבדוק אם ההפרות יימשכו.
כל עסק ששולח ניוזלטר, מבצע במייל או הודעות SMS יכול ללמוד משני צדי התיק. מצד אחד, הפרה טכנית עדיין עולה כסף. מצד שני, נמען שמתעלם מכפתור ״הסר״ שעובד לא יקבל את התקרה של החוק.
31 מיילים בלי המילה ״פרסומת״
הנתבעת היא יועצת טארוט שמנהלת עסק קטן. בין יולי לנובמבר 2025 קיבל ממנה התובע 31 מיילים על קלפי טארוט, נומרולוגיה ותקשור, בלי סימון ״פרסומת״. זו הייתה תביעת המשך. בתביעה קודמת, על 69 הודעות, נפסקו לו 25 שקל להודעה בלי הוצאות, ובית המשפט המחוזי דחה את בקשתו לערער.
הנתבעת טענה שבכל הודעה היה כפתור הסרה, ושאחרי פסק הדין הקודם הוסיפה את המילה ״פרסומת״. לדבריה, התקשתה למצוא את התובע ברשימה כי השתמש בכמה כתובות מייל. היא גם טענה שהטקסטים הם מתנה שהיא כותבת, ולא פרסום.
התובע אמר שכבר שנים הוא לא לוחץ על קישורים, גם לא על קישורי הסרה, מחשש לווירוסים. הוא טען שהתביעה הקודמת עצמה הייתה בקשת הסרה. בהמשך העדות הודה שלא לחץ ״הסר״ כי רצה לראות אם ההפרות נמשכות, ושנרשם שוב כדי לבדוק אם העסק פועל לפי החוק. לפי פסק הדין, הרישום החדש נעשה ביוני 2026 מכתובת אחרת, שלא היה ברור ממנה שמדובר בו.
העסק הפסיד, אבל בסכום קטן
חוק התקשורת מאפשר לפסוק עד 1,000 שקל על כל הודעת פרסומת שנשלחה שלא כדין, בלי שהנמען יוכיח נזק. השופטת הדגישה שזו תקרה ולא תעריף. בית המשפט שוקל את האכיפה, את ההרתעה ואת היקף ההפרה.
התביעה לפי חוק הגנת הצרכן נדחתה, כי פרטי העסק, כולל מספר טלפון, הופיעו בהודעות. בשאלת הספאם העסק לא יצא נקי. ברגע שהתובע הבהיר שאינו רוצה הודעות, הייתה על העסק חובה להסיר אותו. הנתבעת לא הוכיחה שהוא הסכים לקבל אותן, ולכן נקבעה הפרה טכנית של חוק הספאם ושל חוק הגנת הצרכן.
התנהגות הנמען נכנסת לחשבון
לחיצה על ״הסר״ היא פעולה קלה, מיידית ופשוטה, כתבה השופטת. היא קבעה שהתובע נמנע ממנה בכוונה, כחלק מדפוס של חוסר תום לב. כפתור הסרה שעובד יוצר ציפייה סבירה שמי שלא רוצה הודעות ישתמש בו. התעלמות ממנו לאורך כמה הודעות היא מעין הסכמה בשתיקה, ובכל מקרה אשם תורם שמתקרב ל-100%.
השופטת נשענה על פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין פייסבוק, שלפיו חוסר תום לב של הנמען מקטין את הפיצוי ובמקרים מסוימים מבטל אותו לגמרי. היא אימצה את הסכום של 25 שקל להודעה מהתיק הקודם, ולא פסקה הוצאות בגלל התנהלות התובע והפער בין הסכום שתבע לסכום שקיבל. היא גם ציינה שהתובע נרשם מחדש מיד אחרי שהגיש את התביעה, ועלול להתלונן על הפרות נוספות.
הבדיקה לפני הניוזלטר הבא
הסכום הנמוך נבע מההתנהלות של התובע. נמען שלחץ ״הסר״ והמשיך לקבל מיילים לא היה מגיע לאותה תוצאה. לכן כל הודעה שיווקית צריכה לעמוד בדרישות הבסיס: סימון ״פרסומת״, זהות השולח ודרך ליצור איתו קשר, וקישור הסרה שעובד.
מה שהפיל את הנתבעת היה החלק שקורה מחוץ לכפתור. התובע הודיע שהוא לא רוצה הודעות בדרך אחרת, דרך התביעה הקודמת, והעסק לא הוריד אותו מהרשימה. גם בקשת הסרה שלא הגיעה דרך הכפתור מחייבת להסיר את הכתובת, ועדיף גם כל כתובת אחרת שידוע שהיא של אותו אדם. כדאי לשמור תיעוד של מתי וכיצד כל נמען נרשם, כי בתיק הזה הנתבעת לא הצליחה להוכיח הסכמה.
פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות אינו מחייב שופטים אחרים. הוא כן מראה איך נבחנת הלכת העליון בתיק רגיל של עסק קטן מול תובע סדרתי.